האתר נמצא בשלבי בנייה ומכיל מידע לא בשל.

למידע עדכני ושרותים בנושא פטנטים, פיתוח מוצרים והנדסה, יש להיכנס לפורטל הפטנטים:

פטנטים תבנית נגישות לג'ומלה!

אבטיפוס של מוצר

נכתב ע"י Nimo שישי, 05 דצמבר 2008 16:39

אזורים ביו-גיאוגרפים באוקיאנוסים:

האזור המשווני של האוקיאנוס השקט, מכונה גם אזור פלאגי שרחוק מהיבשה. אזורים חופיים מכונים גם נריטיים. הצמח מקודד את רמת היצרנות. באזורים הצהובים הקצב גבוה מאוד ובכחולים נמוך.

אזור החוף ממש נקרא ליטוראלי Littoral

מדף היבשת מכונה Continental shelf (האזור הנריטי מיוחס למים ויבשה)

האזור הפלאגי (מיוחס למים)

האזור הבנתי הוא האזור העמוק בים

 אזור פוטי- אזור שהאור שחודר אליו משמש לפוטוסינתזה נטו.

אזור א-פוטי הוא האזור העמוק יותר שהוא גם מואר אבל לא נעשית שם פוטוסינתזה.

בתי גידול באגמים: יש אזור ליטוראלי ואזור למנטי limnetic שזה האזור הפתוח של האגם והבנתי.

לעיתים יקרא האזור עם הפוטוסינתזה epi-limniom והאזור מתחתיו hypo-limnion.

אזור החוף: littoral

יש אופקים שעליהם יש אבטיפוס שונים (מכונים חיסור). אזורי הגאות והשפל מגוונים ביותר. בכל מקום בעולם ניתן לראות בדיוק את אותו דפוס של חיבור. מעל אצות יש אזור עם הרבה מולוסקה- צדפות בעיקר. מעליהן יש בלוטי ים. הבלוטים חיים באמצע האזור הכריתי (האזור של הגאות והשפל, תת כרית מתחתיו). הבלוטים דבוקים לסלע, הם לא יכולים לזוז. השלד שלהם צמוד לסלע, הם שייכים למשפחת הסרטנים. בתוכם יש עיבוד שבבי דומה לסרטן שאוכל פלנקטון. באילת למשל או בים סוף דרומית יותר הם חשופים לאור ולשמש בצהרי היום והם מסוגלים לחיות. יש להם מנגנונים המותאמים ליובש וחום. יש מקומות בהם הם מותאמים לקור בכלל. מעל אזור הבלוטים יש אזור של חלזונות מיוחדים חופיות. באזור הכי גבוה יש אצות כחוליות שמכסות את האזור הגבוה ביותר. כלומר, יש הרבה חגורות- כחוליות, חופיות, בלוטים, צדפות ואצות.

באזורי המעבר יש מגוון גדול של מינים. חיים שם קצת משני האזורים שנפגשים באמצע. פועלים שם כוחות אקולוגיים ייחודיים. יש גם מינים המיוחדים רק לאזורי המעבר. אזורים אלה נקראים אקוטונים.

האזור הכריתי= האזור בין מקסימום הגאות למקסימום השפל.

ירח מלא / חסר= spring tide, neap tide

ªהיצרנות נטו של היצרנים הראשוניים עוברת לרמות טרופיות גבוהות יותר. למשל אם נתייחס לביצות, הן למעשה בתי גידול היצרניים ביותר בעולם, בסדר גודל של למעלה מ-2500 גרם של חומר אורגאני למטר מרובע בשנה. יערות גשם גם עם יצרנות גבוהה. חשוב להדגיש שמדובר ביצרנות נטו של האוטו-טרופים. גם האוקיאנוס והמדבריות קרובים בעוניים. הים הפתוח למעשה מדבר גם בהגדרתו בהתאם לקצב הפוטוסינתזה. בים עשירות שוניות האלמוגים. זו יצרנות ראשונית נטו למרות שבתי הגידול מכילים עוד אבטיפוס. היצרנות נטו של החברה כולה היא אפס! היצרנות נטו של האוטו-טרופים היא מה שעובר הלאה אל הרמות הבאות.

לולאה מיקרוביאלית= היצרנות הראשונית לא עוברת רק לצמחוניים אלא הופכים גם לחומרים אורגאניים מומסים שאותם קולטים החיידקים, הנאכלים ע"י הריסניות. הריסניות חוזרות לצמחונים ומכאן שאין רק שרשרת מזון של יצרנים ראשוניים- צמחונים- דגים, אלא לולאה. כלומר במחזוריות אנו לא מתחילים כל פעם עם 100% יצרנות, זה מצטמצם בגלל היעילות. צריך להתחשב בזה על מנת לחשב מה הגבול בניצול המשאבים.

חימום דיפרנציאלי של פני כדור הארץ על ידי השמש:

קרני השמש עוברות דרך אטמוספרה יותר דקה על קן המשווה. לכן חלק מהקרינה נבלע גם ע"י האטמוספרה והטמפטנטורה נמוכה יותר. על יד קו המשווה כדור הארץ מתחמם יותר מהקטבים. בנוסף, המרחק מהשמש לקטבים גדול יותר. אוויר חם עולה.

תנועת האוויר באטמוספרה: תאי Hedley.

האוויר מתחמם ועולה למעלה, אח"כ הוא מתקרר (קירור אדיאבטי).  שאנחנו גורמים לאוויר לעלות אנחנו מורידים את הלחץ וכשהוא עולה ומתפשט הלחץ יורד והוא מתקרר. כושר קיבול האדים של אוויר קר קטן יותר מזה של אוויר חם. זאת אומרת כשהאוויר עולה כושר הקיבול של אדי המים פוחת, מתעבים עננים ויורד גשם. מה שקורה על פני האזורים הטרופים זה מחזור של מים, מתאדים מהים וגשם יורד. חצי קילומטר מעל פני האדמה האוויר כבד יותר (קר). רחוק יותר יש אוויר  קל יותר. האוויר הקל יעלה והכבד ירד. זה איזון שקורה ב- °30. האוויר ששוקע למטה נדחס ועובר חימום אדיאבטי. הוא יכול לכלול יותר אדי מים, כלומר לא יהיה גשם בכלל. האזור הזה נמצא באזור הסוב טרופי כי שם האוויר שוק, אין עננים. חגורת המדבריות נוצרת במקום שבו האוויר שוקע. הסיבה היא שהאוויר ששוקע נדחס, מתחמם ואז הוא כולל יותר אדי מים. בשביל שירד גרם אדי המים צריכים להתעבות אבל אין התעבות כשהקיבול גדול. לעומת זאת בקו המשווה יש תהליך הופכי- אוויר עולה, מתקרר, אדי מים לא נקלטים בו ואז מתעבים לעננים. חדורת המדבריות- 30 מעלות צפונה, 30 מעלות דרומה.

בגדול על פני כדור הארץ בבתי הגידול היבשתיים הגורם המגביל העיקרי הוא מים, למעט כמובן בקווי רוחב גבוהים. שם יש מקומות שלא יורד גשם אז יכולים להתקבל מדבריות אבל בקווי רוחב גבוהים הגורם המגביל הוא למעשה האור. בחורף הכל מכוסה קרח, הכל לבן ואין צמחיה אז אין יצרנות ראשונית. בקיץ יש יצרנות ראשונית ברמה גבוהה. כלומר יש שלושה גורמים מגבילים- מים העיקרי וגם אור וטמפטנטורה. באזור קו המשווה אין כמעט עונתיות אבל ב-60 מעלות צפון יש פער של 20 מעלות בין הטמפטנטורה בקיץ לחורף.

מיקרו-אקלים השפעות בקנה מידה אזורי:

ישנה ירידה בטמפטנטורה עם הגובה, כל 100 מטרים הטמפטנטורה יורדת בכ- °0.6. הגובה והטמפטנטורה יוצר חיבור שדומה לאזור הכרית. דוגמאות לתופעות אקלים קטנות:

קרה בעמקים: הערבה היא בקע, הרי אדום בצד אחד והרי הנגב בצד השני. כשהשמש שוקעת, אם אין מעטה עננים ששומר מפני הקרינה החזקה של החום, יש קרינה חזקה של חום שנפלט מהאדמה ומתקבלת התקררות. האוויר התקרר באותה מידה משני צידי הבקע. בבקע יש אוויר בטמפטנטורה מעט גבוהה יותר. בגלל זה יש שקיעה והצטברות של אוויר קר בעמקים. הצטברות הולכת וגוברת של אוויר קר יכולה להביא גם זיהום.

צל הגשם: האוויר נושב לכיוון ההרים ומתרומם בגלל ההר. הוא עולה ומתקרר, מעבה מים ויוצר עננים שמורידים גשם. מורדות ההר מקבלים הרבה גשם. המדבריות מהצד השני לא מקבלים גשם בגלל שהרוח כבר יורדת ולכן מתחממת.

השפעת המפנה: אצלנו המפנה הדרומי בגלל שהשמש נמצאת רוב הזמן מדרום לנו ההתאדות שם יותר חזקה ונקבל הרבה יותר מים במפנה הצפוני.

יום שלישי 29 ינואר 2008

תנאי הסביבה בבתי גידול מימים (ים ואגמים):

פרופילים אנכיים בים:

יש מספר פרמטרים פיסיקאליים שונים במהות מהפרמטרים שבאוויר. למשל הלחץ כנגד העומק הוא לינארי שהשיפוע שלו הוא אטמוספרה כל בערך 10 מטרים. למים יש משקל סגולי גבוה מאוד, ליטר של מי ים שוקלים בערך קילו ו- 28 גרם. יש עוד שינויים כמו צפיפות המים. הצפיפות היא פונקציה של לחץ, טמפטנטורה ומליחות.

—     פרמטר ראשון- הטמפטנטורה.

השינויים בטמפטנטורה לא מהווים גורם מרכזי בים אבל הטווח שלהם קטן בהרבה במים כי הקיבול שלהם הרבה יותר גבוה. העונתיות יותר מצומצמת.

ציר y- העומק, כלפי מטה.

ציר x- טמפטנטורה, בין 20 ל- 30.

השכבה העליונה היא שכבה שבה הטמפטנטורה אחידה. השכבה יכולה להגיע ל-20 מטרים אבל גם להרבה יותר אם היא מעורבבת ע"י רוח. משם ועמוק יותר יש ירידה יחסית חדה בטמפטנטורה. לשכבה הזאת קוראים ולקולאריי (קלינה= אלכסון). אח"כ יש שכבה שבה בטמפטנטורה יורדת בהדרגה, באופן מאוד איטי עם העומק, זו שכבת המים העמוקים. הגברת העומק של השכבה המעורבבת יכולה להיווצר גם ע"י זרם חזק. אם יש למשל הר מתחת למים והזרם פוגע בו השכבה יכולה להתערבב.

—     פרמטר שני- צפיפות המים.

ציר y- העומק, כלפי מטה.

ציר x- צפיפות המים, בין 1029 1025.

הצפיפות היא תמונת ראי של הטמפטנטורה. אמרנו שהיא פונקציה של מליחות, לחץ וטמפטנטורה. אם זה תמונת ראי אפשר להסיק שהאפקט של הלחץ והמליחות זניח לעומת הטמפטנטורה, שקובעת את הצורה האנכית של הצפיפות. ככל שהמים חמים יותר הצפיפות קטנה כי המים מתרחבים. בים המלח למשל נראה שזה לא כך, הכל תלוי בשינויים במידת ההמלחה של המים. באילת, וזה נכון גם לגבי מקומות באוקיאנוס הפתוח, דווקא הטמפטנטורה היא הגורם הראשון לצפיפות. המצב הזה שיש מים קלים למעלה ומים כבדים למטה זה מצב stratified (שיכוב)- פרופיל הצפיפות גורם לעמודת המים להיות מופרדת מהשכבות האלה וצריך להשקיע אנרגיה על מנת להעלות מים מהעומק. זה לא יקרה ספונטנית. קירור המים מלמעלה יביא לשקיעת המים. גרף הטמפטנטורה יראה אחרת, השכבה המעורבבת תהיה קרה יותר למעלה, תגיע ל-30 מעלות ורק אז יימשך כרגיל. גרף הצפיפות ישתנה בהתאם (תמונת ראי). זה מכונה ערבוב של קונבקציה. זה מצב לא יציב כי מים קרים יותר לא יכולים להיות על גבי מים חמים יותר אז הם שוקעים ומתקבל ערבוב.

—     פרמטר שלישי-אור.

ציר y- העומק, כלפי מטה.

ציר x- אור, הפטנטים לא משנות אפשר להשתמש במדד יחסי של אחוזים.

הרבה יותר נוח להשתמש במידות יחסיות למה שמגיע לפני המים. זה פרמטר שונה לגמרי במים, האור נבלע אחרת במים, בצורה חזקה מאוד. עוצמת הקרינה לא תהיה שונה במהות. ברוב המקרים היבשתיים האור לא גורם מגביל מבחינה אקולוגית למרות שמדובר על הפרש גבהים בקילומטרים. במים זה משפיע מאוד באופן אקצפוננציאלי. עם העומק יורדת עוצמת האור. ב-100 מטרים מתקבלת עוצמה של 1%. מסתבר שעל פני חברת כל הפיטופלנקטון 1% אור זה העומק של תחתית השכבה הפוטית. אם נסתכל על כל האבטיפוס הפוטו-טרופים בים קצב הנשימה ב-1% אור שווה לקצב היצרנות שלהם. זאת אומרת שאם רוצים להגדיר את העומק הפוטי זה אותו עומק שקצב